היכרות עם המאפיינים של חלוקת העושר והעוני בישראל יכולה וצריכה לסייע לכל מי שמעוניין לחזק את החברה. גם אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שעוני הוא דבר יחסי ולכן תמיד יהיו כאלה שהאמצעים שלהם מוגבלים יותר בהשוואה לאחרים, עדיין צריך להכיר את הפילוח הדמוגרפי והסוציו-כלכלי שיש בתוך האוכלוסייה. בטווח הארוך, זו הדרך הכי טובה לחזק את השכבות החלשות ולדאוג שכל החברה תהיה במגמת התפתחות וקידום.
בישראל למשל אפשר לראות הבדלים מסוימים בין חלוקת העושר והעוני לעומת במדינות אחרות. כך לדוגמא ישראל היא מדינה צעירה יחסית שקיימת כמה עשרות שנים בלבד, אך מבחינת אחוזים אין הרבה הבדל בין מספר העניים שיש בה לעומת מספרם במדינות אירופה או בארצות הברית. חוץ מזה, דווקא בנוגע להתנדבות או עזרה עבור עניים בישראל יש למדינה הצעירה יתרון.
איך עוזרים לאוכלוסייה של עניים בישראל?
במובן הפרטי, כמעט כל אזרח בארץ יכול לבחור דרך לעזור לאוכלוסיות כאלה ואחרות של עניים בישראל. יש כאלה למשל שמתנדבים באופן קבוע ומחלקים מזון לנזקקים או משקיעים מהזמן שלהם בחינוך והוראה, לעומת אחרים שמעבירים באופן ישיר תרומות בסך עשרות אלפי שקלים ולעיתים אפילו מאות אלפי שקלים. היות ותרומה היא גם הוצאה שמוכרת ב-100% לצרכי מס, היא מגיעה גם מעסקים.
ברוב המדינות המפותחות יש מנגנונים רשמיים ופרטיים של עזרה לעניים. אם לוקחים את פלח האוכלוסייה של עניים בישראל בתור דוגמא, רואים למשל חלוקה פחות או יותר שוויונית בין תחומי האחריות של משרדי הרווחה לבין הפעילות של גופים ומוסדות ללא כוונת רווח. גם את החלוקה הזו ניתן לזהות במקומות אחרים בעולם, אך במדינה קטנה כמו ישראל היא עוד יותר בולטת.