המטרה של הליך גילוי מרצון היא לעודד את הציבור לתקן דיווחים שמועברים לרשויות המס ולדווח בזמן אמת נתונים עדכניים. בין היתר, ההליך הזה מיועד עבור נישומים, אנשים פרטיים, עוסקים מורשים, יחידים, בעלי תפקידים בתאגידים וגם מייצגים – כמו רואי חשבון, יועצי מס ועורכי דין.
בכל אחד מהמקרים האלה, הדגש הוא על הפעלת הליך גילוי מרצון לתיקון הדיווחים בתמורה לכך שרשות המיסים ופרקליטות המדינה לא ינקטו הליכים פליליים נגד מי שביצע את העבירות לכאורה. עם זאת, ישנם תנאים מוקדמים שבהם צריך לעמוד על מנת להתחיל הליך גילוי מרצון.
התנאי העיקרי לביצוע גילוי מרצון הוא כנות ותום לב. מבחינת רשויות החוק במדינה, יש צורך להוכיח שהגילוי מרצון הוא לא פונקציה של ניסיון לייצר רווחים או להסתיר דיווחים חדשים. כל עוד הגילוי מרצון מוכח כתהליך שאותו הנישומים מבצעים בתום לב, יש סיכוי גבוה מאוד לכך שהוא יתקבל.
מה הקשר בין מועד הפניה לבין גילוי מרצון?
תנאים אחרים שבהם צריך לעמוד על מנת לבצע גילוי מרצון קשורים למועד שבו מתחילים אותו. כך למשל נקבע בנוהל של רשות המיסים שבמועד הפניה לא תיערך אף סוג של חקירה או בדיקה בעניין של המבקש, מה גם שחובה שבמועד הפנייה לא יהיה בידי רשות המיסים מידע שקשור לגילוי מרצון – לרבות ביחס לבני זוג או לחברות שבשליטתו של המבקש.
במילים אחרות, המועד שבו מבצעים גילוי מרצון משפיע על הנישום גם אם הוא לא מודע לכך. אם בזמן הגילוי מרצון יש תיק שמתנהל ברשויות המס, סביר להניח שהתהליך לא יתקבל ויישלל על הסף. לכן, מה שצריך לעשות זה לבדוק כל מקרה לגופו ולהתייעץ עם אנשי מקצוע.